מאגר מידע
 
עזרה לעמוד הבית מאגר עזרה לעמוד הבית מאגר
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > מישור החוף
עמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוף
עמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > מקורות מים טבעיים


תקציר:
על מקורות המים במישור החוף. לאורך כל התקופות נהנו תושבי מישור החוף משפע מים. בשל סמיכותו אל חוף הים מתנקזים אל מישור החוף מי הנגר העילי מאזור ההר, והודות למבנה הגיאולוגי נאספים בו גם מים תת-קרקעיים.


המים במישור החוף | מחברת: גילה זוהר

ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודיםיד יצחק בן צבי. המרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה. היחידה לתכניות לימודים

כמות המים השנתית העומדת לרשות מדינת ישראל מוערכת בכ - 1.8 מיליארד מ"ק. חלק מהמים מצויים על פני השטח ונאגרים בכינרת ובמאגרים מלאכותיים, אולם מרבית הכמות מופקת ממאגרי מי תהום. מרבית מי התהום בארץ נשאבים במישור החוף. מקורות המים הראשוניים במישור החוף נחלקים בין מי נגר עילי ובין מי נגר תחתי.

מי הנגר העילי

מי הנגר העילי זורמים בערוצים ובנחלים מאזור ההרים למישור החוף ונקווים אל הים. בדרכם צריכים הערוצים לחצות את המחסום של רכסי הכורכר. הקושי שבחציית רכסי הכורכר והשיפוע הקטן של פני השטח גרמו בעבר להיווצרות ביצות במישור החוף. קשיי הניקוז של המישור, בעיקר בעונה הגשומה, הצפת השטח ויצירת ביצות, מנעו בעבר את יכולת ניצולם של מרחבים במישור החוף. גם הדרכים הראשיות של ארץ ישראל נאלצו לעקוף את השטחים המוצפים. שטפונות והצפות מתרחשים גם בימינו, כאשר מערכות הניקוז הטבעיות והמלאכותיות אינן מסוגלות לקלוט את כל כמות המים הזורמים. מועדים לכך במיוחד האזורים העירוניים, שמערכת הניקוז שבהם לא תמיד בנויה לקלוט שטפונות גדולים במיוחד. כיוון שמישור החוף מאוכלס בצפיפות רבה, והפיתוח העירוני (כבישים ושטחים בנויים) אינו מאפשר למים לחלחל מתחת לפני השטח, יש יותר זרימה של נגר עילי מאשר היתה כאן באופן טבעי.

הנחלים במישור החוף

כיוון זרימתם הכללי של כל הנחלים במישור החוף הוא ממזרח למערב; בסיס הסחיפה שלהם הוא הים התיכון. נחלי מישור החוף הם בחלקם נחלים גדולים בעלי אגן ניקוז רחב. כאלה הם הנחלים האוספים את מימיהם מהרי יהודה ונחלי מישור החוף הדרומי המנקזים גם את צפון הנגב. בין הנחלים יש גם נחלים קצרים ובעלי אגן ניקוז קטן. כאלה הם נחלי חוף הכרמל .

מי הנגר התחתי - מי התהום

המים התת קרקעיים מהווים את מאגר המים החשוב ביותר של מדינת ישראל. מי התהום במישור החוף כוללים מים המחלחלים בקרקעות של אזור החוף ומים המחלחלים באזור ההר וזורמים מערבה, מתחת לפני השטח, בהתאם למבנה הגיאולוגי של השכבות.

מי התהום נאגרים על גבי שכבות אטימות, שלא מאפשרות למים להמשיך ולחלחל לעומק. בישראל קיימים שני מאגרים חשובים של מי תהום: האחד אקוויפר ההר והשני אקוויפר החוף. בשני אקוויפרים אלו מצויה יותר ממחצית כמות המים הניתנת לניצול בארץ.

אקוויפר ההר

אקוויפר ההר בנוי משכבות של סלעי גיר ודולומיט מתקופת הטורון והקנומן המשתפלות לשני צדדים: למערב, לעבר הים התיכון ולמזרח לעבר בקעת הירדן. את חלקו המערבי של אקוויפר ההר מקובל לכנות גם אקוויפר ירקון-תנינים, המשתרע מדרום הרי הכרמל דרך השרון ועד לחוף הנגב. במישור החוף מצוי האקוויפר בעומק, מתחת לשכבות עבות של קרקע וחרסית. לאקוויפר זה אין מגע ישיר אל הים וחלק גדול ממימיו נובעים במעיינות שבשוליים המערביים של אזור ההר, כגון מעיינות הירקון ומעיינות נחל תנינים. בעבר ניצל האדם את מי אקוויפר ההר רק במקומות שבהם נבעו מעצמם, אך כיום ניצולו נעשה על ידי קידוחים, בשולי ההר בדרך כלל, שם מפלס המים קרוב יותר לפני השטח ודורש עומק קידוח מינימלי. מוקדי השאיבה מצויים באזור לוד, בן שמן, ראש העין, כרכור, מענית, קלקיליה וטול-כרם. הפעלת קידוחים השואבים את מי התהום בנקודות שונות גרמה לירידת מפלס מי התהום והפחיתה במידה ניכרת את שפיעת המעיינות הניזונים מאותו אקוויפר. כיום מוחדרים מים מעודפי המוביל הארצי לאקוויפר, אך שיעור ההחדרה הוא פחות מעשירית מהכמות הנשאבת.

תפוקתו השנתית הממוצעת של אגן ירקון-תנינים בשנים 1995-1987 היתה 390 מלמ"ק - קרוב לחמישית התפוקה הארצית הכוללת.

איכות המים באקוויפר ירקון-תנינים טובה, ולכן משתמשים במים לאספקת מי שתייה למרכזים העירוניים הגדולים שבמישור החוף. אחד מיעדיה החשובים של מדיניות המים בישראל היא מניעת סכנת זיהום האקוויפר.

אקוויפר החוף

אקוויפר החוף משתרע לאורך של כ - 120 ק"מ, בין חוף הכרמל בצפון לאזור עזה בדרום ומחוף הים במערב עד למרגלות ההרים במזרח. שכבות האקוויפר בנויות מחול ואבן-חול גירנית ומשכבות של טיט חולי וחרסית מתקופות הפליוקן והפליסטוקן. בתחתיתן של השכבות הללו מצויה שכבה חרסיתית עבה מגיל הנאוגן שאינה חדירה למים. שכבה זו מכונה "סקייה". עוביו של האקוויפר החופי הוא של 180-160 מטר ותחום השתרעותו מגיע עד 20 ק"מ מהחוף. אקוויפר החוף מקבל את מימיו בעיקר ממי גשמים היורדים באזור, אך גם מעט ממי-נחלים ושטפונות שמקורם באזור ההר, אך מחלחלים לקרקע במישור החוף. כמות המים המגיעה לאקוויפר מהווה כשליש מזו היורדת על פני השטח, כלומר כ - 250-200 מיליון מ"ק בשנה בממוצע. כמות המים המצויה במי התהום היא מוגבלת ומתמלאת במילוי חוזר מדי שנה בהתאם לכמויות הגשמים שירדו. שאיבת מים העולה על המילוי הטבעי של האקוויפר עלולה לגרום לירידה באיכות המים.

אקוויפר החוף מצוי בקרבת הים ולכן יש לו מגע עם מי הים מתחת לפני הקרקע. מפלס מי התהום של אקוויפר החוף מצוי מעט מעל מפלס מי הים. בשנות השלושים, בטרם הוחל בניצול מוגבר של מים אלו, היה כיוון הזרימה השולט באקוויפר ממזרח למערב. המים המתוקים התנקזו אל הים, כפי שקורה במערכת שמעל פני הקרקע. בשל היות מפלס מי האקוויפר גבוה במעט מזה של מי הים, ערבול המים המתוקים עם המים המלוחים היה מזערי. (יש לזכור שאי הערבול של המים בתת הקרקע נובע גם מהבדלים במשקל הסגולי של מי הים המלוחים והמים המתוקים.)


אקוויפר החוף ומפלס מי התהום בקרבת חוף הים התיכון.

במשך השנים גברה שאיבת מי התהום במישור החוף ועמה הסכנה שבהמלחת הבארות. שאיבת מים מאקוויפר החוף גורמת לירידת מפלס המים המתוקים ועקב כך לחדירת מי ים מלוחים לאקוויפר. עשרות שנים של שאיבה הולכת וגדלה הביאו ליצירת מכתשים הידרולוגיים ועלייה במליחות המים בבארות. קו המגע בין המים המתוקים למים המלוחים קרוי הפן-הביני. ניצול יתר של המים המתוקים הביא לתזוזת הפן-הביני מערבה ובכך הועמד בסכנה מאגר מי התהום של מישור החוף. על הדרכים הננקטות היום למניעת הסכנה נעמוד בפרק על איכות הסביבה בימינו.
השאיבה מאקוויפר החוף בשנת 1994/5 הייתה 370 מלמ"ק, כמות השווה בקירוב לאומדן המילוי השנתי הכולל מגשם ומזרימה חוזרת.

מעיינות ובארות

במישור החוף יש שני אזורי נביעה עיקריים: מעיינות הירקון, ופחותים מהם מעיינות התנינים. בשאר הנביעות המים מועטים וכמעט ואינם זורמים בצורה טבעית בעמקי הנחלים. רוב מי המעיינות מנוצלים ורק חלק קטן של המים זורם באפיקי הנחלים אל הים.

נחל הירקון, הגדול שבנחלי מישור החוף ניזון ממי שטפונות וממעיינות ראש העין. המים פורצים מתת הקרקע דרך סדקים שנוצרו על ידי תהליכי שבירה גיאולוגיים. שפיעתם של מעיינות אלו הגיעה עד ל - 220 מיליון מ"ק בשנה, אולם כיום מרביתם נשאבים לתוך קו ירקון-נגב. גם מעיינות נחל תנינים ומעיינות נחל הנעמן נשאבים ברובם למפעלי מים אזוריים.

בנחלים שונים במישור החוף אנו רואים שפיעה בקרקעית, ממי תהום הקרובים לפני הקרקע, בשלב שבו האפיק קרוב אל הים. מסיבה זו ניתן לראות מים זורמים בנחל אלכסנדר, בנחל לכיש התחתון ובמקומות אחרים.

מפלס מי התהום של אקוויפר החוף גבוה יותר מזה של אקוויפר ההר, כלומר קרוב יותר לפני השטח. כבר בעת העתיקה ניתן היה להגיע בעזרת חפירה אל מי התהום ולהעלותם מהבארות שנחצבו לצרכי האדם והחי. עדות לכך מצויה במקרא, כאשר מסופר על חפירה אל מי התהום בנחל גרר: "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים" (בראשית כו כט).

בעת העתיקה היו הבארות רדודות ונחפרו באפיקי הנחלים, אך בימינו הבארות נחפרות לעומק רב, באמצעים טכנולוגיים משוכללים. בעבר היו כל הבארות בבעלות פרטית, כיום הן בחלקן בבעלות פרטית ובחלקן בבעלות עירונית או לאומית באחריות תפעולית של חברת "מקורות".

סיכום

לאורך כל התקופות נהנו תושבי מישור החוף משפע מים. בשל סמיכותו אל חוף הים מתנקזים אל מישור החוף מי הנגר העילי מאזור ההר, והודות למבנה הגיאולוגי נאספים בו גם מים תת-קרקעיים.

שאיבת מי התהום הייתה נהוגה באזור החוף עוד בתקופות קדומות. כיום יש בעיות של זיהום והמלחה של מי התהום עקב ניצול יתר - ועל כך נלמד בהמשך.

קראו עוד:

המבנה הפיסי של מישור החוף
אקלים מישור החוף
החי והצומח במישור החוף
החי והצומח במישור החוף : עולם החי
המים במישור החוף (פריט זה)

ביבליוגרפיה:

  1. אנציקלופדיה עברית, כרך שישי, ערך: ארץ ישראל, ירושלים תשנ"ג, עמ' 195-172.
  2. א' בן-צבי, "המים בשרון", בתוך: א' דגני (עורך), השרון, תל אביב 1990, עמ' 109-103.
  3. א' מזור, מי התהום והאדם, תל אביב 1996.
  4. התפתחות ניצול ומצב מקורות מי תהום בישראל עד סתו 1995 (ללא שם המחבר), משרד החקלאות והשרות ההידרולוגי, ירושלים 1996.

ביבליוגרפיה:
כותר: המים במישור החוף
מחברת: זוהר, גילה
שם ספר: מישור החוף : אדם וסביבה לאורך הדורות, לחטיבה העליונה
מחברת: פלג, רות
תאריך: תשנ"ח
הוצאה לאור : ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים; יד יצחק בן צבי. המרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה. היחידה לתכניות לימודים
בעלי זכויות: ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים; יד יצחק בן צבי. המרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה. היחידה לתכניות לימודים
הערות: 1. ריכוז ועריכה: רות פלג.
2. כתיבה: אייל בן אליהו - ערים בראי תקופות. חנוך בן פזי - התקופות הקדומות; המהפכה היישובית. גילה זוהר - התנאים הטבעיים. חוה ליאון - מהתקופה ההלינסטית ועד הביזנטית; הבית הלאומי. ד"ר דורון נידרלנד - מהתקופה המוסלמית ועד העות'מאנית. רות פלג - מקום המדינה ועד ימינו.
מאגר המידע בגיאוגרפיה של מטח מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית