רות שלוס נולדה בגרמניה ב- 1922 ועלתה עם משפחתה לישראל ב- 1937. כאן הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ובה עיצבה את עמדותיה הסוציאליסטיות.

רות שלוס למדה בבצלאל וב- 1949 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה מקרא - סטודיו בתל אביב. נושאי הציורים היו: נופי הקיבוץ, עמק החולה, דמויות נשים ובעלי חיים. כמו כן, הציגה באותה תערוכה ציורים שתארו את עקבות מלחמת העצמאות: בית הרוס, כפר נטוש ורחוב לאחר הפגזה. הציורים, שהיו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר, הפכו לסימן ההיכר שלה גם בהמשך דרכה.

יצירותיה של רות שלוס מעמידות את האדם במרכז, ובמיוחד את השכבות החלשות בחברה. בכך היא מבטאת את השקפתה על חשיבות המעורבות החברתית של האמן והתגובה של היצירה האמנותית לסביבה ולחברה.

רות שלוס היא אמנית מחאה והדבר מתבטא ביצירות כמו הפגנה, מעברת ג'ליל, המשקפות מתחים ושסעים בחברה הישראלית.