תהליך ניצולם עד תום של חומרי הגלם הטבעיים.

האדם צורך משאבים, אך קצב גידול האוכלוסייה מהיר מקצב התחדשותם של משאבי הטבע. שיעור גידול האוכלוסייה הוא עצום (ראה/י: התפוצצות-אוכלוסין).
לעומת זאת, התהליכים הנדרשים לטבע על-מנת לחדש את חומריו אורכים מיליוני שנים. הצריכה ההולכת וגוברת מדלדלת את המשאבים ומקטינה את כמותם עד כדי סכנה להתכלותם.

הנתונים על מספר השנים שנותרו לניצול חומרי גלם מעוררי דאגה:
אבץ – כ- 20 שנה;
נחושת – כ- 20 שנה;
עופרת – כ- 20 שנה;
נפט – כ- 35 שנה;
אלומיניום – כ- 85 שנה;
ברזל – כ- 230 שנה;

נתונים אלה חושבו בהנחה שקצב הצריכה יישמר, דבר שאינו נכון מפאת שיעור גידול האוכלוסייה. כמו כן לא נלקחה בחשבון האפשרות שתתגלינה עתודות חדשות.

הפתרון להתכלות המשאבים הוא ניצול חוזר של חומרי הגלם ופיתוח טכנולוגיות שבאמצעותן אפשר יהיה להפיק חומרים שיחליפו את חומרי הגלם המקוריים.

* ראה/י: השבת-משאבים.