מצבור של חומרים מוצקים הנוצרים מפעילות האדם.

בחמישים השנים האחרונות חלה עלייה חדה בכמויות הפסולת המוצקה והיא נובעת מעלייה ברמת החיים. כמו כן, חברת השפע של היום מבוססת על ייצור מוצרים חד-פעמיים במגמה של "השתמש וזרוק" (פחיות שתייה, מצתים, מיכלי תרסיס, סוללות [בטריות], בקבוקים) כדי להצדיק ייצור מוגבר של מוצרים.

מדי יום מייצר כל אדם בישראל כ- 1.5 ק"ג של פסולת מוצקה בנפח של 4.5 ליטר; מדי שנה מייצרים כל תושבי מדינת ישראל 2.7 מיליון טונות של פסולת. הפסולת המוצקה מהווה מיטרד אסתטי, תברואתי ואקולוגי.

הטיפול בפסולת המוצקה מתבצע בשלבים: איחסון-הפסולת, איסופה, הובלתה לאתר סילוק פסולת וסילוקה.

השיטות הנהוגות לסילוק פסולת הן:
- מזבלה-פתוחה;
- קבורה-סניטרית.

לבד מהבעיות האקולוגיות הכרוכות בשיטות אלה, חלק מאתרי סילוק הפסולת (אס"פים) מלאים עד אפס מקום ואתרים חדשים קשה למצוא, בדרך כלל משום התנגדות הציבור הגר בקרבת האתר המיועד להיות אס"פ.

ואכן, אחת הבעיות הסביבתיות הקשות בעולם היא טיפול בפסולת המוצקה וסילוקה. בשלושת השלבים הראשונים (איחסון, איסוף והובלה) לא חלו חידושים מרחיקי לכת, אולם בנושא סילוק הפסולת קיימת מגמה ברורה של פיתוח ושימוש בטכנולוגיות להפחתת כמות הפסולת מחד וניצולה מאידך.

בין השיטות הנהוגות כיום לסילוק פסולת ולניצולה:
* מיזעור;
* מיחזור;
* קומפוסטציה;
* משרפות-פסולת.

* ראה/י גם: פסולת-מסוכנת, פסולת-רדיואקטיבית.